כל אמא זקוקה לשבע עיניים
ילדים הנמצאים בשלב ההתפתחות והגדילה, כמו גם בעלי חיים שונים, מתפתחים וגדלים כתוצאה ותוך כדי משחק, תוך כדי תנועה, התנסות, טעימה, הרמה, החזקה, מגע אנושי ומגע של מישוש, בני האדם, כמו כל בעלי החיים, מנסים, קמים, נופלים, טועמים, לומדים ללכת, לרוץ, לעוף.. ההבדל העיקרי הוא שההתפתחות של בן האנוש ארוכה בהרבה יותר מבעלי חיים ורוב התהליך קורה לאחר הלידה בשונה מבעלי חיים, ילדינו זקוקים להשגחה מתמדת והביטוי שבע עיניים אינו המצאה של פחדנים, מצבים שונים יכולים להתרחש, שנייה אחת שלא מסתכלים והילד אוכל משהו מהרצפה, נופל, חוטף מכה... אנחנו יודעים ויכולים כבר לומר שכמובן שצריך לתת לילדים להתנסות, לחוות, לטעות, לקבל מכה וכדומה, אך בכל זאת ויחד עם זאת יש ורצוי להשגיח השגחה מלאה על ילדינו ולשם כך צריך לעיתים ללבוש שבע עיניים..
אותו עתיד תמיד נמצא מנגד לעינינו, וכדאי שנבחין בו ונשים אליו לב, מה מיקום ילדינו בעתיד, איך אנו מתכוונים להגן עליהם, אולי כדאי לדאוג לביטוחים כבר בגיל הצעיר ועוד כהנה וכהנה, לא משנה מה נמציא לנו לעתיד, מאוד חשוב שנבין כי בטיחות ילדינו נמצאת בידינו ומעבר לדאגה למה יהיה ואיך, יש לשים לב בינתיים ובהחלט בשבע עיניים לילדינו וכדאי מאוד לדאוג לרווחתם מבעוד מועד.
כמה כללי בטיחות שיעזרו לנו להגן עליהם:
ילדינו המתחילים לזחול וללכת מגיעים לכל הפינות בבית ולכן ראשית, כל מה שיכול לסכן ילדים, ריהוט, אביזרים וכדומה, עולה מיד ללמעלה או נכנס למחסן, כל הארונות הנמוכים בבית ניתנים לסגירה על ידי ווים מיוחדים הנועלים את הארונות בסגירה בטוחה ויחד עם זאת כל החומרים המסוכנים, חומרי ניקוי, תרופות, מועברים למקום מסתור אליו ילדים לא מגיעים, לא לסמוך על הווים למרות שהם אמינים. בנוסף ניתן להתקין מצלמה נסתרת בחדר הילדים לצורך מעקב 24/7.
אין להשאיר פעוטות וילדים ללא השגחה בשום מקרה, גם אם נדמה לנו שזה רק לשנייה, רוב האסונות קרו כאשר נעזב הפעוט לבדו.
פעוטות וילדים מאבדים את חום הגוף בקצב מהיר יותר משל אדם בוגר וזאת ביחס ישיר לשטח הפנים שלהם לעומת משקל הגוף, אין להם דרך לומר או לבצע ולכן יש לדאוג תמיד לבגדים חמים יותר ולמספר שכבות במידת הצורך.
כדאי לבחון את כל סוגי המזון ולשים לב לכל האותיות הקטנות, בכלל בכל הקשור לפעוטות מזון ביתי תמיד יהיה עדיף יותר.
אם גרים בבניין, לא משנה מה הקומה- יש לחסום בסורגים.. משקל הראש של ילדים בני שנה מהווה שליש ממשקל הגוף וכל נטייה קדימה מוציאה משיווי משקל ועלולה לגרום לנפילה מהירה לפנים, הדבר נכון גם לגבי ילדים גדולים יותר, עדיין הכובד מושך אותם לפנים.
גם כאשר הפעוט גדל, כדאי כבר להפנים, עד גיל 9- נשמע מוכר? לא סתם, רק בגיל 9 מתעצבת תפיסת המרחב של ילדים ורק אז הם יכולים לאמוד מרחקים בין הרכב אליהם לחציית כביש. זהו תהליך שווה אצל כולם גם אם נדמה לכם שהם גאונים..